מטיילים בין הרים ונהרות: 4 ציורי נוף שושלתיים מסין העתיקה

כותבת המאמר- ריטה רוגוטובסקי

ציור נוף הוא אחד מצורות האמנות הכי מוערכות בסין, קיסרי סין העתיקה היו אספני אמנות נלהבים, והעסיקו ציירי ארמון שציירו עבורם. ציורים אלו השתמרו על ידיהם בקנאה רבה, וגם על ידי אוספי אמנות פרטיים אחרים עד לזמנים אלו. כיום, שווי פרטי אמנות אלו מוערך במיליוני דולרים על ידי חברות הסוחרות באמנות עתיקה כמו סות'ביס, כריסטיס ואחרים. בכתבה זו נביא דוגמאות לארבעה ציורים מהתקופה השושלתית בסין, הנשמרים במוזיאון הארמון הלאומי בטייפה. כתבה על מוזיאון הארמון הלאומי.

אז למה בעצם ציורים אלו? בסין לא תמצאו יצירות פאר הדומות לציורי השמן המערביים עם צבעים שמרקידים את העיניים עם סצינות עירום ומלחמה. הקונספט כאן הוא "בלי דרמה".

ציור הנוף הסיני משקף את עקרונות הדאואיזם והבודהיזם שהבסיס שלהם הוא התעלות רוחנית והקיום שמעבר לחיים הגשמיים, שלווה נפשית ואיזון. 

ציטוט מלאו דזה יניח את היסודות שיעזרו בהתבוננות על ציור נוף:

"יש דבר חסר־צורה אך שלם, קיים היה עוד בטרם שמיים וארץ. בלי קול ובלי חומר, עומד הוא לבדו ואינו משתנה…

אפשר לראות בו את אם כל הדברים שמתחת לשמיים…הוא אין־סופי… ושב תמיד אל המקור העליון שממנו יצא…האדם מדמה עצמו לארץ,הארץ מדמה עצמה לשמיים,השמיים מדמים עצמם לדרך,והדרך מדמה עצמה לטבע." - פרק 25 בדאו דה ג'ינג.

בדאואיזם עם כן ישנה אמונה של חיבור בין כל הדברים ומעגליות של הקיום האנושי והקוסמי, של הדברים הנראים והבלתי נראים, וקונספט זה מהווה בסיס לציור הנוף הסיני.

ג'ינג האו Jing Hao 荊浩, צייר מתקופת חמשת השושלות כתב כי המטרה של ציור היא להביע בצורה אמיתית את הרוח של הדברים, ואם ציירים מתמקדים רק בנסיון לתפוס את הצורה החיצונית, אזי הרוח, או הצ'י שהוא כוח החיים בפילוסופיה ובתרבות הסינית, נאבד ולא ממחיש את עצמו באובייקט המצוייר.

הציור הסיני הוא לא ריאליסטי או אובייקטיבי, ואין מטרה להמחיש את הדברים בצורה מכנית בדיוק כמו שהם נראים בעין. יש שימת דגש על האווירה של ההרים והמים, שמעידים על העולם הפנימי של הצייר כאשר הוא ממחיש את הדברים על הנייר או המשי. לפי קונספט זה, הצורה האמיתית של הדברים היא המחשה מאוזנת של הרוח והחומר על קלף הנייר או המשי, המתעדת את הנראה וגם הבלתי נראה, ומלאכת הציור אזי נתפסת כדרך לאימון רוחני.

ולמה מציירים הרים וטבע? הרים בתרבות הסינית העתיקה נחשבו כמקומות בהם אפשר להתבודד ולקבל אנרגייה שמיימית, הרחק מהמולת חברת בני האדם והחוקים הנוקשים בהם הם חיים. 

במגילות אנכיות המופיעות בכתבה זו מתחילים להתבונן בציור מלמטה למעלה, וכעת כמו שהיו מעריכים יצירות אמנות בזמנים העתיקים, "נשים" את עצמינו בתוך הציור והטיול שלנו בהרים יתחיל: 

ג'ינג האו Jing Hao 荆浩 שחי בין השנים 855 ל-915 לספירה, שם יצירתו "הר לו" Mt. Kuanglu

על ציור זה האמן כתב בעצמו שאפשר לטייל בהרים, לגור בהם ולהתרשם מהם. ציור זה ייחודי בעיקר בגלל האפקט שיוצר על המתבונן: מנקודת ההתחלה למטה, אפשר לראות איך הצופה מתחיל לטייל במעלה ההר, דרך שבילים מפותלים ועצים מסתוריים, עובר בין נקיקים ואבנים, עד שמגיע לפסגה. 

ציור מאתר ארכיב המוזיאון הלאומי

Foldieהזמן עושה את שלו ליצירות אלו שצויירו על משי לפני כ-1,200 שנה, אך עדיין ניתן לראות את .התגלמות הרוח בתוך היצירה, עם הרים קרובים ורחוקים שלאט לאט מתמזגים לעבר השמיים

בציור זה הנוף הקרוב, האמצעי והרחוק מצוירים בצורה ברורה, אם כי לא ריאליסטית. ישנו שימוש מינימלי בצבע, שמעיד על מטרתו של האמן להביע משמעות רוחנית, המביאה לחיבור עם כוחות היקום מתוך הרגשה פנימית של רוגע.

גואו שי Guo Xi 郭熙, שחי ב- 1020 - 1090 לספירה, שם יצירתו "אביב מוקדם" Early Spring

ציור מאתר ארכיב המוזיאון הלאומי

גואו שי היה צייר בתקופת שושלת סונג, ויצירה זו נחשבת מבין המופתיות בהיסטוריה של הציור הסיני. היצירה מדגימה את הטכניקות שהאמן פיתח ליצירת נקודות מבט מרובות Multi Perspective, שגם מכונה כ"פרספקטיבה צפה” ז"א טכניקה המערערת את נקודת המבט הסטטית של הצופה ומדגישה את ההבדלים בין אופני הייצוג המרחבי במסורת הסינית לבין אלה של האמנות המערבית. ציור זה גם משרה הרגשה סוריאליסטית של טיול במעלה ההר וההנאה המתקבלת מכך. 

שן ג'ואו Shen Zhou 沈周, שחי בין השנים 1427 עד 1509, "נוף מושלג" Snow Scene

ציור מאתר ארכיב המוזיאון הלאומי

שן ג'ואו חי בתקופת שושלת מינג והשתייך למעמד המבוסס, בשנים המאוחרות של חייו התרכז בעיקר בציור והתבודדות. בציור זה מתואר הנוף המושלג של צפון סין בעונת החורף. הסצנה מצוירת בצורה מדוקדקת כאשר לכל פרט יש גבולות ברורים, על הגשר ישנו איש שרוכב על סוס ומשרתו מאחוריו, והנוף כולו מדגיש את האדם הקטן אל מול הטבע העוצמתי בצורה אנינה.

שי טאו Shi Tao 石濤 שחי בין השנים 1642 ל-1707

שם יצירתו "הטוהר וההדר של הרי חואנגשאן" The Purity and Splendor of Huangshan

שיטאו היה נזיר בודהיסטי וביקש להשתמש בציור כדי להעביר את המסר של זן בודהיזם ללא שימוש במילים, להשאיר המון חלקים ללא צבע ולהמחיש את הרגשת החופש שנראית גם בעבודת המכחול הפשוטה בה הוא משתמש. בציור נוף סיני יש מושג שקוראים לו "השארת הלבן" Liu Bai 留白, זאת אומרת להשאיר חלקים ללא צבע ביצירה. אפקט זה גם תורם לריחוק בין ההרים ולהרגשת התלת מימדיות. בציור זה אין נקודת פוקוס מיוחדת או סצנה, ומראה סיפור שמתחיל להתגלגל ברגע ששמים את עצמינו בתוך התמונה מלמטה ועד לפסגות מעלה.

ציור מאתר ארכיב המוזיאון הלאומי

הציורים מאתר ארכיב המוזיאון הלאומי

הכתבה מציגה את מסורת ציור הנוף הסיני דרך ארבע יצירות שושלתיות מרכזיות השמורות במוזיאון הארמון הלאומי בטייפה. ציור הנוף מתואר כביטוי רוחני עמוק המושפע מהדאואיזם והבודהיזם, המדגיש הרמוניה, איזון והתעלות מעבר לעולם החומרי. בניגוד לריאליזם המערבי, הדגש הוא על רוח הדברים, האווירה והחוויה הפנימית של הצייר והצופה. היצירות מדגימות שימוש בפרספקטיבה צפה, מינימליזם והשארת הלבן כדי ליצור תחושת מסע לא ריאליסטי בתוך הנוף הטבעי. יחד הן מבטאות את השאיפה לחיבור בין האדם, הטבע והיקום.

כותבת המאמר ריטה רוגטובסקי, בעלת תואר שני בהיסטוריה של אמנות סינית מאוניברסיטת טייפה לאמנויות.

להמשך קריאה לכתבה על קליגרפיה סינית. 

מתכננים ביקור בטייוואן ורוצים להפיק ממנו את המירב?

מתחילים פרויקט הקשור בטייוואן וזקוקים לייעוץ והכוונה?

לכל עניין ושאלה אנחנו מזמינים אתכם ליצור איתנו קשר.

להזמנת הספר ״החיים כחלום - סיפורים, סודות ומסעות מטייוואן״ לחצו כאן.